מיצר הורמוז מוביל כ-20% מסחר הנפט הימי העולמי אך גם כשליש מנפח הדשנים לחקלאות המובלים בים. המלחמה באיראן הובילה לסגר על מצרי הורמוז (מממוצע של כ-129 כלי שיט החוצים את המצר ביום לפני המלחמה ל-6 בלבד בממוצע ליום בחודש מרץ). מדובר בסגר כמעט מוחלט של אחת מנקודות המשנק הימיות המשמעותיות בעולם. ההפרעות במסחר הדשנים מביאות להשפעות ארוכות טווח על בטחון המזון.

ההשפעות על שווקי האנרגיה היו מיידיות:

• נפט גולמי (ברנט): עלייה של כ-40% לרמה של כ110- דולר לחבית.
• גז טבעי אירופה: עלייה של כ-74% לרמה של כ-55.8 אירו למגה-וואט שעה; מחירי הגז באסיה הוכפלו בערך.
• בשוק הדשנים, ההשפעה מורגשת בעיקר בדשנים חנקניים אוריאה ו-DAP שבהם גז טבעי מהווה את עיקר עלות הייצור.

בנוסף, פרמיות ביטוח גבוהות לסיכוני מלחמה, (בחלק מהמקרים, נסיגה מוחלטת של מבטחים מהכיסוי) מוסיפות שכבת עלות נוספת לכל הובלה ימית באזור.

חשיפת מדינות לשיבושים במצרי הורמוז נקבעת על ידי שני משתנים מרכזיים: נתח ייבוא הדשנים ממקור מפרצי ויכולת ספיגת עלויות. הצומת הקריטי הוא במדינות בהן שני המשתנים הללו ממנפים זה את זה: יבוא גבוה ממדינות המפרץ ויכולת ספגיה פיננסית נמוכה.

נתוני UNCTAD מצביעים על חשיפה גבוהה במיוחד במספר כלכלות: סודן (54% מייבוא הדשנים מהמפרץ), סרי לנקה (36%), טנזניה (31%), סומליה (30%) ופקיסטן (27%). אלו מדינות המתמודדות בו-זמנית עם קשיים פיסקליים, גידול בעלויות החזרי חובות ועודף מסחרי שלילי (יותר יבוא מיצוא כלומר לחץ על יתרות המט"ח) נתונים המגבילים את יכולת מדינות אלו לספוג עליות מחיר או לגוון את מקורות היבוא בזמן קצר לספקים אחרים שהם בדרך כלל רחוקים יותר ויקרים יותר.