האם הדולר יאבד את מעמדו כמטבע הבין לאומי המוביל והמרכזי בעולם, ואיתו ארה"ב תאבד מנוף גאואסטרטגי? אני שומע את התחזית הזו הרבה זמן. לדעתי 'עוד חזון למועד', אבל ברמת המאקרו יש שלושה תהליכים המצטרפים למגמה ארוכת טווח מדאיגה:
התפוררות גיאופוליטית
יותר מ-70 מדינות הושפעו בשנים האחרונות מסנקציות אמריקאיות כלשהן. יש מתח כמעט בלתי ניתן ליישוב בין דולר כמטבע בין לאומי אמין ונפוץ ובין הפיכת הדולר לכלי נשק כלכלי-מדיני. ככל שהסנקציות הכלכליות באמצעות הדולר אפקטיביות יותר, כך גובר התמריץ של מדינות נפגעות ובראשן סין ורוסיה, לבנות תשתית תשלומים חלופית שאינה תלויה במערכת הפיננסית האמריקאית. נראה כי לפחות ביחס לסין כבר חצינו את נקודת המפנה הזו ובסין הולכת ומתגבשת מערכת פיננסית בין לאומית עצמאית ללא קשר ישיר לדולר האמריקאי.
שיבוש טכנולוגי
מטבעות דיגיטליים של בנקים מרכזיים ופלטפורמות כמו mBridge הסינית עשויות לשנות את כללי המשחק. יש כאן תהליך הדומה לפשיטת רגל: "לאט לאט, ואז פתאום" אימוץ הדרגתי שמגיע למסה קריטית ואז מאיץ במהירות, בעיקר אם המערכות החדשות יוכיחו את עצמן כזולות, מהירות ובטוחות יותר מהתשתית הבנקאית המסורתית.
שחיקה בדומיננטיות הכלכלית העולמית האמריקאית
אם נבחן את זרמי ההשקעות בין ארה"ב והעולם נראה כי זרים מכל העולם הפקידו לאורך שנים כ-70 טריליון דולר בנכסים אמריקאיים: מניות, אג"ח, נדל"ן. בתמורה, אמריקאים מחזיקים בחו"ל 'רק' כ-42 טריליון דולר. הפער בין השניים, כ-28 טריליון דולר, שקול כיום לכ-90% מהתמ"ג האמריקאי שיא היסטורי שלא היה כמותו מעולם. כל עוד המשקיעים הזרים בטוחים שהכסף שלהם ימשיך להניב תשואה נאה, המערכת יציבה. הבעיה מתחילה כשהביטחון הזה מתערער. אם רק חלק קטן מבעלי אותם 70 טריליון דולר יחליטו למכור בבת אחת, מדובר בגל שיגמד לחלוטין את זרימות המימון השנתיות הרגילות של ארה"ב (שנעות סביב טריליון דולר בלבד).
השורה התחתונה: שלושת הכוחות הללו אינם פועלים בבידוד, הם מזינים זה את זה. מלחמת איראן האחרונה במפרץ חידדה את הבידוד הדיפלומטי של ארה"ב ועשויה להאיץ עוד יותר את התהליך.