עידן ה"מחיר והאיכות" כקובעים הבלעדיים של שרשרת האספקה העולמית מתחיל לפנות את מקומו למציאות חדשה שבה גאופוליטיקה ואמון בין ממשלות מכתיבים את הכללים. פעם חשבנו שכסף קונה (כמעט) הכול אולם המצב משתנה לנגד עינינו.

פרשת הברחת השבבים האחרונה בטאיוואן שבה נחשפו הברחות וניסיונות לעקוף איסורי סחר בשבבים מתקדמים לתחום הבינה המלאכותית לסין (הרשויות בטאיוואן הגישו כתבי אישום נגד 9 בני אדם בהם עובד של חברת Nvidia ושני עובדים לשעבר של חברת Supermicro בגין הברחת 74 שרתי בינה מלאכותית מתקדמים המבוססים על מעבדי B300 של Nvidia האסורים למכירה לסין), ומנגד האיסור הפלילי ההולנדי לסחר עם מוצרים מאזור יהודה ושומרון (בדר"כ מוצרים פשוטים, יינות, קוסמטיקה ומזון) הם רק קצה המזלג של טרנספורמציה עמוקה שמתרחשת בסחר העולמי. בעבר, שוק חופשי ומנגנון המחירים היו המצפן היחיד של הסחר: מוצר נמכר למי שהיה מוכן לשלם עליו את המחיר הגבוה ביותר. היום?  גם הגבולות הגיאופוליטיים קובעים. מדובר בגישה תלויה בזהות, לא בארנק. קונים בעלי הון כבר אינם יכולים פשוט "לשלם יותר" כדי לרכוש טכנולוגיות מתקדמות. הגישה מותנית כיום בקרבה הפוליטית של ממשלת המוצא אל מוקדי הכוח ובמערכות אמון בין-ממשלתיות.